קול קורא לשליחת סיפורים ל"פטל" 3 – פרנסה

ספרו לי סיפור. סיפור על עבודה, כסף, חיי בטלה או קצבה שנשללה. טקסט עם קולות וצבעים וריחות. תארו את המכסה שצריך למלא, ההתלהבות, השעמום, הסנדוויץ', הטפסים, פניהם של העמלים ושל אוכלי החינם. ספרו מי נסע לעבודה בשני אוטובוסים ומי קיבל רכב חדש, את מי רמסו ומי עלה למעלה. איך לא הצלחתם לגמור את החודש ומדוע חבר שלכם ניסה לרמות את מס הכנסה. הוסיפו תובנה שלכם על המאורעות ממרחק הזמן.

כתבו את כל זה בלשון ובסגנון שרק הם יתאימו לספר את הסיפור הזה, ואותו בלבד. אל תחששו מהתפרעות סגנונית.

מה לשלוח: ממוארים. פרוזה שמבוססת על מעשים שקרו (לכם או לאחרים), בכל סגנון שהוא. מסות אישיות.

מה *לא* לשלוח: שירה. טורי דעה עיתונאיים. כתבות שטח. מאמרים אקדמיים. חוויות מעבודות השמורות לאנשי עט. סיפורים שכבר יצאו בדפוס.

מומלץ: לעיין בכתב העת קודם ולהבין לאן אתם שולחים. זה אתר "פטל", וניתן לדפדף בכתב העת גם בחנויות הספרים העצמאיות.

כמה לכתוב: 700-1500 מילה, עם אפשרות לחרוג כלפי מעלה.

עד מתי: 30 במאי.

לאן: אך ורק למייל avivitmishmari@ccc.net.il. בקובץ וורד. 

תשלום לכותבים: תלוי בקבלת תמיכה מקרן (הוגשה בקשה). אם הבקשה לא תאושר, יתוגמלו הכותבים ב-5 עותקי ספרים כ"א.

אם אין לכם רעיון כרגע: המתינו לנושא הבא של "פטל".

פטל 2 יצא לאור

עדכון ביקורות:

"הגיליון החדש של פטל מרגש, עמוס כוכבים ומעורר השראה" – ביקורת של תלמה אדמון ב"מעריב".

"פטל" התארח ב"מוסף לספרות" עם רונה גרשון, ברשת א'. הקליקו להאזנה.

*

תמיד עלול להשתבש משהו, ונותר רק להתפלל שלא יהיה זה משהו משמעותי כמו כריכה שהודבקה הפוך, קרדיט שגוי, או הסכנה השכיחה מכולם: מסטודון שאורב בין השיחים בכוונה לרמוס את ערימת הגיליונות. אני מקווה שהשעה-וחצי שביליתי בפקק עצום בדרך לבית הדפוס נספרת כשיבוש, כי אם כך באמת יצאתי בזול.

PET-2_Cover-DEMO s

כן, פטל 2 כבר בעולם – יצא לאור. אסופת ממוארים ורשומות אישיות המוקדשת לנושא "אסור", בעריכתי. זה משפט קצר המסכם חודשים של חיבוטי נפש ודקדוקי טקסטים, שבסופם נולדה אסופה מגוונת ומרתקת.

הסיפורים בגיליון הזה הם פרי עטם של שולמית אפפל, שלמה בר (ממואר שנרשם מפיו), יהודה גזבר, גלית דהן קרליבך, יונתן הירשפלד, חגי לוי (פרסום חוזר לסיפור הראשון שפרסם), טלי לטוביצקי, לי ממן, דוד מרחב, יוסף מונדי (המנוח. בסיפור נשכח ונהדר שלו), שמעון מרמלשטיין, אביבית משמרי, יגאל סרנה, יוסי קליין, יוני רז פורטוגלי, שרי שביט, בלה שייר.

ומה עוד? אפשר לרכוש את "פטל" החדש במכירה ישירה באתר, או בחנויות העצמאיות:

תל אביב: "המגדלור", "סיפור פשוט", סניפי "תולעת ספרים", ו"בוקשוק" ברמת אביב.
רחובות: "מילתא".
ירושלים: "תמיר ספרים", "ספרים ברחביה".

ויש גם אפשרות לרכוש עותק דיגיטלי ב"בוקסילה".

בשעה טובה לגיליון הזה!

 

שומשום

ככל שהילדים מצוננים יותר אני אוכלת יותר, זועפת יותר, מתגנבת החוצה תדיר. שוברת את הגב על פרנסה כדי לממן עוד ועוד טישיו עם אלוורה – סעיף הצריכה הגבוה ביותר בביתנו בשבוע האחרון, אחרי חשמל.

לכבוד יום המשפחה אמרתי לבני "אתה חזק ואני סומכת עליך שתתמודד עם זה שבחרת לא להכין שיעורי בית, ועכשיו זוז כבר".

לאור זאת גם יובן כמעט לגמרי מדוע עשיתי את העיקוף שעשיתי הבוקר, בדרך חזרה מחולון לביתי בתל אביב. זה בסך הכל כדי לא לעמוד בפקקים בכניסה לעיר, אמרתי לעצמי, אבל זה היה סתם כדי שלא אצטרך לנסוע ישר לגמרי ולהגיע רגיל. עברתי מול הרחוב החולוני שגדלתי בו (נראה נידח וצר מאי פעם) ואחר כך מול הרחוב החולוני שהייתי באה אליו לבקר כבוגרת (ללא זיכרונות כמעט). פניתי שמאלה ונכנסתי דרך השכונה, שכולה רחוב ראשי מתעקל ומתחבר לעצמו, עם ענפי רחובות קטנטנים מתפצלים ממנו. תל גיבורים. לקראת סוף העיקול הבנתי שמכאן אין דרך אחרת לצאת – מה שידעתי גם קודם, הלא נסעתי שם שנים – אמנם השכונה לא שבלולית כמו קרית שלום אלא בצורת תנוך אוזן שמאל, ובכל זאת אין לה מוצא אחר מלבד אותו רחוב שממנו נכנסים, רק 500 מטר דרומה.

כדי לעכב את הכניסה לפקקים בעוד חמש דקות עצרתי ליד מרכז מסחרי קטן. היתה שם חנות מצעים, שמתפקדת גם כמתפרה ומחסן. הבעלים שמח על הסיפתח והקפיד לרשום לי קבלה תוך שהוא מדקלם בקול את מה שרשם – חונה ליד הפתח בתשע בבוקר, קונה סדינים ויוצאת, היא ודאי מרשויות המס.

בתוך המאפייה הסמוכה, שאליה זממתי באמת להגיע, ליד הקופה, עמד גבר עגול פנים והתפלל בטלית ותפילין. הוא הניד אלי בראשו ללא מלים ואני הנדתי חזרה. אישה גרוזינית חייכנית לעסה בורקס בפה פתוח, כתובת קעקע זעירות על פרקי ידיה ופירורים מסביב. קניתי ממנה שני סוגי בורקס ובייגלך ענקיים עם שומשום, חמש בעשר. "תודה ובשורות טובות", אמרה לי.

ושוב, זה קרה פתאום אבל זה כבר קרה פעם, רציתי להשכים לשם כל יום, לקנות שם, לגור ולנוח. הרחק ממקום מגוריי האולטרא-מגה-משויף, עם הכריכים המעוטרים בחצי עלה חסה ב-19 שקל והמוכרים המאגניבים שמקפלים את החסה יפה, רומזים שצריך להשאיר להם את השקל-עודף כטיפ. ובה בעת ידעתי שאני כבר לא יכולה לגור שם. אבל גם כבר לא כל כך היכן שאני גרה היום.

אפשר לחשוב שביטלו את המוות

טיפשים, טיפשים מי שמתעקשים לדבר על אהבה, מנסים לחתוך את הזרם המשוגע לפרוסות של ניתוח. יש טעם שגדול מאהבה. על אי תנועה מול החנויות היום בצהריים הבנתי את זה. ועדיין גם אחרי שמבינים אפשר להמשיך לחיות המון זמן ולשכוח.

נמצא בכל מקום

נמצא בכל מקום ולא אלוהים

חובט פתאום ואינו קללה

נמזג בגוף ואינו רצון

מסמיך מדי שנה ואיננו צער

ואינו יופי ואינו שחור ואינו מספיק לחמם

ולופת ומתעקש ואין דרך להוליכו ואין זמן

הדפסה שנייה של "פטל 1" – עכשיו בחנויות העצמאיות

בשעה טובה אזל כל המלאי (נמכרו יותר מ-500 עותקי נייר ועוד המון דיגיטליים), ואי לכך הלכנו, מירי שחם ואנוכי, על הדפסה קטנה נוספת (200 עותקים) של "פטל" מס' 1, אנתולוגיית זיכרונות ילדות מתל אביב. כעת אפשר להשיג אותו גם בחנויות ספרים עצמאיות ומשובחות, בכמה ערים. ואלו הן:

תל אביב:

המגדלור

תולעת ספרים

סיפור פשוט

ספרים בבזל

ספר לכל

בוק שוק

 

ירושלים:

תמיר ספרים עמק רפאים

תמיר ספרים תיאטרון ירושלים

ספרים בקטמון

ספרים ברחביה

רחובות:

מילתא

 

חיפה:

יודן ספרים.

יהיו עוד כמה מקומות, בערים נוספות, ואז אעדכן את הרשימה הזו. שבוע מצוין.

 

יבקשני השחר

אֵין לִי אֶלָּא חֲלוֹמִי                        בְּשָכְבִי וּבְקוּמִי מִמִּטָּתִי

בִּלְעָדֵי חֲלוֹמִי מָה אֲנִי                   צֵל נוֹסֵעַ שֶׁל זֶכֶר דְּמוּתִי

יְבֹרַךְ וִיקוּלל דִּמְיוֹנִי                      הַמּוֹלִיד שׂרעפי בִּיעוּתִים

בַּלֵּילוֹת חֶזְיוֹנוֹת נִחוּמִים                 חֵן וָסֶּבֶל וּמֶשִׁי וְטִיט

יִבְחֲשׁוּ בְּמֹּחִי רדוּמְים                    מִשֵּׁנָה מְעִירִים גַּם אוֹתִי

תִּמהונְי ונהיר חֲלוֹמִי                     הוּא לָגְמִי ויהיה גם פִּתִּי

 

קוֹלוֹתַי מְעִירִים אֶת עַצְמִי              יְבַקְּשֵׁנִי הַשַּׁחַר אִטִּי

וְטֶרֶם גּז הַמַּרְאֶה מְעִמִּי                 יָד אוֹשִׁיט לָעוֹלָם התַּחְתִי

מִתְהַפֶּכֶת בְּתוֹךְ נִמנוּמִי                 כִּי הַלַּיְלָה יִיטַב לְדַעְתִּי

יעֳלה הַחֲלוֹם על הַמְּצִיאוּת            ולוּ תְּהֵא זוֹ מְצִיאוּתִי.

דברי מתיקה. פרחי נייר

לא שיש לי זמן מיותר. למען האמת, אני עומדת לקרוס מרוב מטלות פרוזאיות שאת חלקן דחיתי מרוב לחץ ועכשיו אני בלחץ מהדחיות. אבל כמו מי שהתהפכה עליו רפסודה ופתאום בא קיסם ועוזר לו לצוף, גיליתי שלפעמים עוזר לשים את כל העומס הזה בפרופורציה ולהתעסק בקטנות. כמו למשל, נניח, לכתוב כאן על אחד הספרים שקראתי לאחרונה. אפילו לא החשוב שבהם. "דברי מתיקה" של איאן מקיואן.

להמשיך לקרוא

במעיכה

אי אפשר להתחיל, זה הכלל שקבעתי, אי אפשר להתחיל לפני ששני הילדים נרדמו. רק אז אני יוצאת למרפסת ומציתה לי אחת. מקסימום שתיים. בתוך עציץ ריק נחבאת חפיסה של הסוג האהוב עלי עם מצת ומאפרה. זו פינתי ביקום המקביל.

היקום מקביל לגמרי: בצהריים גרר הגדול את מחשבו למרפסת וישב שם, הביט לכאורה הישר לתוך החפיסה שבעציץ, התלונן על עוצמת הקליטה של המודם, ולא חש בדבר. לפעמים מתנדנדת המרפסת שלנו מרוב סמיכות האוויר. ביום שוטפים אותה גלי האלקטרומגנט והדרורים נכנסים לבדוק מה חדש; בלילה מסתיר העשן את המסכים הדלוקים בחלונות השכנים.

אז לפני חצות אני שואפת עד החצי ושותקת, מועכת קצת ואז נכנסת לישון. ככה הסוד הקטן שלי מכסה על הסוד הגדול. אם אתפס, אפליג בפרטים הבלתי חשובים של הסוד הקטן (איפה קניתי, כמה זמן זה נמשך) וכולם יחשבו שסיפרתי הכל. אחרי ארבעים ושבע שנה אני כבר סוף סוף מכירה את נבכי נשמתי הפתיה, מכירה כל כך טוב עד שלפעמים מרפה ומניחה לה לטפל בתסבוכת לבד. היא מכבה את עצמה במעיכה נחפזת ונחה – מחר עוד יום עבודה. אני כותבת את כל זה כאן כדי שתחשבו שגם אתם הייתם בסוד העניין.

ברכות

די בקלות התקבלתי לעבודה בחברת "מרקמים-כותרות", המקום הראשון שבו חיפשתי עבודה אחרי השחרור. במשרד מהוה עם מזגן מיושן, ריק לגמרי באמצעו, ישבו כעשרים עובדים בעמדות טלפון לאורך הקירות, עם הפנים לקיר. כולם היו עסוקים בשיחות טלפון, רשימותיהם מולם והם מסמנים בהן או משרבטים. המוכרנים האלה נדרשו למכור את המוצר היחיד של "מרקמים-כותרות": השתתפות, הנמדדת באינצ'ים, בשטחו של "מדור ברכות" לעסק שחגג יום הולדת או התרחבות. פירושו של דבר היה, שהמודעה פרסמה עסק שאינו של המשלם עליה, באה תמיד בעיתוי שאינו נוח למשלם, גודלה לא תאם את הצורך של המשלם בפרסום אלא את יחסי המסחר שלו עם העסק החוגג, והיא עוצבה בידי גרפיקאי-סיטוני שהמשלם לא שכר בעצמו. נוסח המודעות היה בדרך כלל "לגדי וחיים מחברת "ברז לי" – אתכם בהצלחתכם! מאחל נסים מ"אטמים המפרץ בע"מ" וכדומה. איש לא קרא אותן. לא היה אפשרי, בגלל המזעור.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: