קול קורא לפטל 8: סוף העולם

העולם המוכר לנו הולך וכלה! קול קורא בהול להירתמות דחופה לכתיבה!

סוף העולם יכול להיות מאורע, אסון, תקופה, מקום גיאוגרפי או החלטה פנימית; טקסט טראגי או קומי, מיואש או מרומז. ובלבד שאלו ייכתבו בשלל סגנונות וז'אנרים של פרוזה, כנהוג בפטל.

והפעם, כמתבקש מן הנושא וצורך השעה האקולוגי, יהיה הגיליון אונליין בלבד ולא ייצא בדפוס.

שלחו אלינו:

ממוארים / סיפורים קצרים / פרגמנטים / מסות / רשימות מסע – עד 1200 מילה לכל היותר.

יתקבלו בברכה – טקסטים העושים שימוש מושכל במדיום המאפשר ומשלבים קישורים, קבצי קול, צבע מלא, אינטראקטיביות או כל אשר תרצו ויהיה לרצון למתכנת הבית.

מה לא לשלוח: שירה, מאמרים וטורי דעה, קלישאות אפוקליפסה.

קראו כאן עוד על פטל. (דפדפו בו בחנות, קנו אותו דיגיטלית – קראו לפני שאתם שולחים).

שלחו את הטקסטים שלכם עד ה-2 במארס 2020 אל המערכת. כי לא נשקע למצולות ולא נעלה בסערה לשום מקום בלי לכתוב על זה משהו.

המענק (סיפור)

"חמישה עשר אלף שקלים!" יוחאי לא ידע את נפשו מרוב שמחה. בערב ההוא, שבו שמע על מענק המועצה, עוד יצא בטיפשותו לשתות משהו והזמין שני חברים לדרינקים על חשבונו. במבט לאחור סלח לעצמו: בכל זאת הבשורה הייתה נהדרת. ספרו השני, שהתבשל במשך שלוש שנים, ייצא סוף סוף לאור! יוחאי מעולם לא הצטיין בהגשת בקשות או בקרבה לצלחת והנה, פעם אחת ייתנו גם לו.

בלב קל התיישב לבדוק את הטפסים למילוי – שום דבר רציני, צריך פשוט למלא פרטים מכל מיני סוגים, לצלם פרטי חשבון בנק, לכלול ארבעה פרקי טקסט לדוגמה לאחר עריכה לשונית, להביא חתימת עו"ד לפני ואחרי קבלת הסכום, להביא חתימת רו"ח על סיכום הקבלות, לצטט שלוש המלצות על פועלו בכתיבה, לשמור קובץ אקסל עם כל ההוצאות, הוכחה ששילם לכל אנשי המקצוע שלקחו חלק ב"מיזם" (כלשון הטופס). זה ספר, אמר לעצמו, זה חתיכת נפש, זה לא "מיזם", אבל שיבושם להם. ממילא יש עוד שנה שלמה עד הזמן שבו הוא חייב להגיש את הטופס האחרון.

להמשיך לקרוא

קוראים לך אורנה?

בואי נזוז מפה, אמרתי, כולם באים הנה. אבל גם כשעברנו מהמסדרון לחדר והתיישבנו על אחת המיטות, באו כולם בעקבותינו.

"יש לכם סיגריה?"

לא.

"קוראים לך אורנה?"

לא.

"קוראים לך אורנה??"

לא!

רציתי שנהיה לבד עם צערנו, שאוכל לשבת ולשתוק מול אחותי, ששתקה. אבל אי אפשר היה. אולי הוקל לי.

אחד מהם העז והתיישב על המיטה שמולנו.

"אתן דומות", אמר, מחייך. הביט אלי ישירות, לא גרע ממני את עיניו.

יכולתי לזהות את הטיפוס שהיה, על פניו השועליות הנאות. פעם היה ודאי מביט כך באנשים, בנשים, יודע שיש לו כוחות קסם, משתמש בהם במינונים שהחליט. עכשיו היתה זו קרן לא ממוקדת, חסרת תכלית. מה יעשה בכריזמה שלו פה?

טוב ברור, אמרתי, אנחנו אחיות.

"אתן אותו הדבר".

נגיד.

"מה שקורה לה קורה גם לך", אמר.

לא.

"לא!" פסקה אחותי. "מה פתאום?". היא גירדה מתחת לגרב שלה, היכן שהחביאה קודם חפיסת סיגריות.

"שיחקתן יחד…"

לא ענינו לו.

"הייתן קטנות יחד". קולו כמעט נשבר. הוא טווה לעצמו סיפור והמשיך להפליג בו.

הסבתי את ראשי ממנו.

"את צריכה להוציא אותה מפה", אמר לי.

זעם עלה בי וחשבתי מה לענות.

"את צריכה להוציא אותה!"

קודם שיבואו להוציא אותך, אמרתי, אז תדבר. ניסיתי לפגוע במכוון.

"אני? אני לא אוכל כלום, בלי אוכל, רק כדורים". הוא לא נפגע. אבל אז קם והלך משם. נראה שהוא כבר רגיל בפגיעות.

סקירות ספרים: "טיט" – דרור בורשטיין, "הסגת גבול" – רוז טרמיין

סקירות ספרים, כי כמה אפשר לחשוב על הפאד-תאי שזללנו בצהריים.

"טיט" – דרור בורשטיין

כבר שבועיים לא הצלחתי להיכנס לספר פרוזה חדש. אולי מפני שהפקתי בעצמי שני ספרים חדשים לאחרונה. פעולות האיגוף הרגילות כמו להחליף ז'אנר או לפתוח כמה ספרים בו זמנית לא הצליחו, לכן ניגשתי אל אסטרטגיה ג' – קריאה מחודשת בספר שאהבתי. שלפתי את "טיט" של דרור בורשטיין (שערך אחד מספריי, אם צריך גילוי נאות).

ירמיהו הנביא הצעיר נוסע ברכבת הקלה, מנגב חומוס עם חבריו המשוררים, פותר בעיות אינסטלציה להוריו, סובל מאימתו של מבקר ספרות – וכל זה על רקע שקיעת ממלכת אשור וההסתערות הקרובה של הבבלים שאיש אינו חוזה אותה מלבדו. זה לא מהלך אנאכרוניסטי של השתלת הנביא התנ"כי בתוך מציאות ימינו, אלא הפוך – השתלת אביזרים ודפוסים של ימינו בתוך המציאות הפוליטית והדתית של אז. מתוך הספציפיות של התקופה ההיא, וההנחה שלה כשקף על המציאות שלנו, עולה חד-פעמיות מהממת; בירושלים של הספר בניין הרדיו בהלני המלכה קרס בעקבות רעידת אדמה, אבל בניין הולילנד שנבנה בשחיתות עומד על תלו כמזכרת לרקבון השלטון. עדיין תקפה האוניברסליות של כשלים אנושיים, של קונפליקטים ללא תקנה, של משחקי כוח שבהם לרוב הגיבור שלנו ייצא וידו על התחתונה. כי הוא בסך הכל נביא.

להמשיך לקרוא

"ג'ונסון 38", נובלת נכלולי נדל"ן (פוסט מתעדכן)

"לרשום את הספרות בטאבו" – ראיון אתי במדור הספרים "ישראל היום", ראיינה קרן דותן.

"אחת הדמויות המסקרנות שנתקלתי בהן לאחרונה בספרות העברית, כזאת שבהחלט כדאי לבלות במחיצתה… דיוקן סטירי מוצלח ומהנה של זעיר־בורגנות תל־אביבית". רועי בית לוי ב"ספרים" של "הארץ" (לקריאה ללא מנויים)

"אצל משמרי הג'נטריפיקציה היא שירה בתנועה שאינה נגמרת לעולם, ויש לה מקצב אורבאני סוחף ואדיר… משמרי היא יוצרת נהדרת, שרק משתבחת מיצירה ליצירה." הסופר והמבקר רן בן-נון באתר "עברית".

"קומדיה משעשעת שחוזקה (מלבד השנינות)… בדמותה של הגיבורה התל אביבית, רווקה אדוקה ומשוררת אדוקה" – המבקר והסופר אריק גלסנר.

"אביבית היא אחת הסופרות המשעשעות ביותר וג'ונסון הוא המצחיק מכולם. ג'ונסון הוא ספר מצוין לימים אלו – נקרא בעונג ובשטף.." – המשוררת, העורכת והמבקרת נועה שקרג'י על "ג'ונסון 38". 

"סאטירה ישראלית מאוד, עדכנית מאוד ומצחיקה מאוד, צולפת ופוגעת באין ספור מטרות נעות, ובהן פלצנות תל אביבית חצופה…" – ירון פריד, מדור ביקורת הספרות של "מעריב".

להמשיך לקרוא

סקירת ספרים: "לבד ליפן" – ענת אור מגל, "סיפורים מהעולם הרביעי" – ערן בר-גיל

סקירת ספרים, כי אחרת בשביל מה ארגנו לכם את הסופה הזו? ואתם יודעים מה, הפעם זה רק ספרי מקור. שמעתי שאתם כבר לא קוראים, רק מעלעלים – אז לפחות תעלעלו בתוצרת הארץ.

הפעם שני ספרים שמטיסים למקומות אחרים, אבל בגישה שונה כל כך. האחד מתרחש במקום ובזמן מוגדרים והוא נגלל באופן חופשי. השני נכתב על מקום וזמן מעורפלים אך חותר למושלמות של צורה. שניהם, נדמה לי, מסמנים שתי מגמות הפוכות לגמרי בכתיבה העברית היום.

להמשיך לקרוא

"זיכרונות מבית החרושת לבגדי ים", שולמית אפפל – תגובות המלצות וביקורות (פוסט מתעדכן)

עדכון אפריל 2021: על הספר זכתה שולמית אפפל בפרס הראשון לשירה עברית על שם ד"ר גרדנר סימון לשנת 2020, לזכרה של רעיית הנשיא נחמה ריבלין ז"ל. טקס הענקת הפרס התקיים באפריל 2021 בבית הנשיא, וניתן לצפות בהקלטתו כאן.

מתוך נימוקי השופטים: "אפפל מציעה לשירה הישראלית משנות השישים  של המאה והעשרים עד ימינו,  נוסח ייחודי המציע תמהיל השייך רק לה. זוהי שפה המתנועעת בגמישות בין שפת דיבור-עברי לשפת השירה, ומתאפיינת  מן הצד האחד בכנות, מרדנות ואסוציאטיביות פרועה, ומן הצד האחר, בהתבוננות השואפת לדיוק על גבול האפוריזם. זוהי שירה הקוראת לדברים בשמם והמפתיעה אותנו תדיר  ביכולתה  לחבר בין כאב ביוגרפי לעונג אסתטי, בין הבטה קרובה  למרחק  אמנותי נכון."

כמה מהתגובות והביקורות על הספר:

"נס קטן ונפלא" – רן יגיל ב"הארץ". (הקליקו כאן לקריאה כקובץ תמונה).

"… שירים חדשים, איומים ומופלאים, שהפכו אותה לאחת המשוררות הישראליות המשמעותיות ביותר בעשור האחרון ובכלל". ביקורת של אלי הירש במדור הספרות של "ידיעות אחרונות".

"העולם אוהב משוררת מתות", ראיון של אפפל עם אלעד בר-נוי ב"7 לילות", ידיעות אחרונות.

"מאד אוהבת את הכתיבה שלך. בשלות אמיתית ביחד עם תום. פשטות ביחד עם עומק. וכמובן, הנשמה". המשוררת אגי משעול.

"בלהת פיקחון ממנה נוצרת שירה של תבונה וחסד". המשורר פבל מובשוביץ'.

"במילים מדודות, יבשות, נשבר הלב". המשוררת ריקי דסקל. 

"זרמי מחשבה, ההופכים ביד אומן למערבולות הטומנות בתוכן את כל המפלצות הנמות של הנפש". המשורר נמרוד שיין.

"מבקעת לי את חומות הלב עם איל ניגוח עשוי מילים". המשוררת סיגל בן יאיר. 

שירים מתוך הספר במגזין "אלכסון" – הקליקו לקריאה.

*

מבשרת בשמחה על צאת ספר שיריה השמיני של שולמית אפפל, בהוצאת פטל: "זיכרונות מבית החרושת לבגדי ים".

במקום להכביר מלים אעתיק הנה חלק מההודעה לעיתונות:

הספר מכיל שירים ושירים בפרוזה, והוא מהווה השלמה לטרילוגיה שיצרה אפפל לאחר עשרים שנות שתיקה יצירתית. קדמו לו שני הספרים "פחות מאמת אין טעם לכתוב" (2012) ו"תדמייני שאת כוכבת" (2017) – שניהם התקבלו בחום וזכו לשבחי המבקרים והקוראים.

בספר החדש מזדככת כתיבתה של אפפל ומעמיקה ביתר שאת. הגירה גיאוגרפית וגלות רגשית, כתיבה וגעגוע, מפגשים משני חיים – עבר והווה מצטלבים בספר בפואטיקה עזה וצורבת.

"זיכרונות מבית החרושת לבגדי ים" יימצא בקרוב ברשתות הספרים ובחנויות העצמאיות ברחבי הארץ, בגרסה דיגיטלית בחנויות "עברית" ו"אינדיבוק", וכן יוצע ברכישה ישירה. למשל כאן, או בפנייה לשולמית אפפל עצמה.

כאן אפשר להיזכר בספרה הקודם, "תדמייני שאת כוכבת", עליו זכתה בפרס קק"ל ע"ש גולדברג. 

בשעה טובה!

המסך ירוק ירוק: סיפור שפורסם בגיליון "צ'פלין" של כתב העת אורות

מביאה כאן סיפור שלי, מחווה לזמנים מודרניים, שפורסם בגיליון "צ'פלין" המקסים והמגוון של "אורות" , בעריכת יונתן דורי (ייתכן שיש שינויי עריכה קלים בדפוס לעומת הגרסה כאן).

*

בתוך עיר בינונית יש פארק תעשייתי די גדול. ובתוך הפארק התעשייתי לפחות שלוש חברות תוכנה. איש בן שלושים מתייצב ביום ראשון לראיון ופוגש שלושה מראיינים אחד אחרי השני. כמה ימים יעברו עד שיתנו לו תשובה?

התשובה היא שזה תלוי בי! לראשונה בחיי זה תלוי בתשובה שאני אתן להם! והם ממש מחכים לתשובה! הם רוצים משרה מלאה, וגם משמרות של סטנד-ביי מדי פעם. שום בעיה. כמובן שבהנחה שאני אסתדר עם כל המשימות. הם נותנים לי מחשב נייד שאקח הביתה ויהיו גם חופשים ונופשים ושעות של שתייה חינם על גג הבניין. יש פה אפילו כמה בנות שעונות כשאומרים להן בוקר טוב. ואני כל כך בפנים. אני כל כך בפנים עם ההיי-טק הזה.

להמשיך לקרוא

סקירות ספרים: "רוח הרפאים של אלכסנדר וולף", גאיטו גדזנוב; "כבוד המשפחה", רוגל אלפר

"רוח הרפאים של אלכסנדר וולף", גאיטו גדזנוב (תרגום סיון בסקין)

הספר הזה נראה "קלאסי" ועושה רושם "קלאסי" ועוסק בחומרים "קלאסיים" (מוסר מלחמה, קרבות בין גברים, תשוקת הרציחה, יד הגורל, כוחה של אהבה…). הוא כתוב היטב, נינוח ורב פרטים אך קולח, וגם מתורגם מעולה. הוא גרם לי להרהר על משפט זה או אחר במהלך הכתיבה, ולמרות זאת סגרתי אותו כשהסתיים ורק אדווה קלה נותרה על פני התודעה. הוא כמו עוגה שאפה מארח משתדל, שמספר ומפרט את כל חומריה האיכותיים, אבל מדובר בסך הכל בטורט, גם אם לא רעה בכלל.

להמשיך לקרוא

בתור חיה דו ראשית

אף שהיתה זו רק הצטננות קשה, בכל זאת ניתן להרגיש את הסתלקותה האטית של חיית המחלה. אותה ישות רובצת בפנים קווי המתאר של הגוף, שהולכת ומתמעטת ככל שמבריאים. אז בכל בוקר הצטמקה מעט יותר וכעת אני פה וגם התירוצים אוזלים.

כיוון שאני סופרת ללא ספר (יוצא אחד בחודש הבא, אבל הוא נכתב מזמן) ובלוגרית ללא פוסטים (חשבתם פעם למה אתם מקבלים כאן לאחרונה כל כך הרבה סקירות ספרים? תודה על הסבלנות), ארשה לעצמי יותר, אם אתם כבר פה.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: