יש בית בניו-אורלינס
בית השמש העולה
סופן של הרבה בנות אומללות
ואלוהים, גם אני ברשימה
אם הייתי מקשיבה לאמא
כבר הייתי במקום אחר
אבל בתור צעירה וטיפשה, אלוהים
הלכתי אחרי מהמר
אמא היתה תופרת
תפרה לי ג'ינס כחול
אהובי היה מהמר, אלוהים
זה כל מה שהוא יכול
בעלי, הוא היה מהמר
מעיר לעיר זרוק
והוא היה מרוצה רק אחרי
שהצליח להשיג בקבוק
מה צריך כבר מהמר,
רק מזוודה ותיק
והוא היה מרוצה רק אחרי
שהוא שתה מספיק
לאחותי הקטנה תגידו,
כשהיא תהיה גדולה
שלא תתקרב לבית ששמו
בית השמש העולה
רגל אחת על הרציף
שנייה על הרכבת
אני חוזרת לבית בניו-אורלינס
כמו בכלא לשבת
חוזרת לבית בניו-אורלינס
אני כבר לא ילדה
חוזרת להעביר את החיים
מתחת לשמש העולה.
אם תגידו שמדובר במקצוע העתיק בעולם ושהוא בכלל לא מת, תצדקו כמובן (תמיד אתם צודקים). אבל במתכונת שבה התקיים בדרום ארה"ב של אז, של בתי מרזח עליזים והנערות היושבות מאחור, כמעט לא תתפסו אותו יותר – לא בצורה חוקית.
גיבורת השיר, שלא בטובתה, מצאה פרנסה במקום שקראו לו Saloon והפכה לאחת מאותן נשים שנקראו Soiled Doves. אותה "שמש עולה" שמוזכרת בשיר היא רק דימוי לעששית שהיתה תלויה בפתח. תחשבו על הנורות המהבהבות בכוכים רחוב העלייה בתל-אביב. עכשיו תוסיפו תזמורת ג'אז או בלוז אוונגרדית (מיטב הנגנים התפרנסו מהבתים האלה), קצת עשן, כמה רוכבים שבאו לשתות ועשירי עיר שבאו להמר, והרי לכם סאלון. מה שעבר על גיבורת השיר הוא, אם כך, גנרי לגמרי.
השיר הזה הוקלט לראשונה ב- 1932, אבל הסתובב בשטח הרבה קודם, בגרסאות שונות. לא ידוע מי כתב אותו, ולמעשה תוהים עד היום אם הוא לא עיבוד לשיר פולק אנגלי מהמאה ה- 19. יצאו לו מאות ביצועים, ביניהם של לדבלי, וודי גאת'רי, בוב דילן, ג'וש ווייט, דולי פארטון ורבים אחרים, ורק המלודיה השתנתה משנה לשנה, כל פעם קצת. האנימלז אומנם שחררו את השיר לחיים חדשים ונפלאים, אבל גם השכיחו מעט את משמעותו המקורית בגלל המעבר ללשון זכר. מילא. הגרסה שמובאת פה היא הארוכה ביותר שמצאתי (מה חשבתם, עצלנית?).
אז היה או לא היה "בית השמש העולה" בניו אורלינס? מקום עם שם כזה בדיוק לא היה, אבל הזנות הממוסדת פרחה ברובע סטוריוויל שבעיר, ובהרבה מקומות אחרים. בארצות הברית המתפתחת, היו נשים חלוצות שעיבדו שדות, והיו נשים שהוקצו לשעשועים. כל אחת צריכה לדעת את המקום שלה, גם אם צלם מהולל מקדיש לה ספר.
ובפעם הבאה, יהיה פה משהו על היוניון.
כותבת מוחקת 
תגובות
מיליוני פרחי-ג'ון-מקלפלין ממאיסים אותו על השכנים
and god, i know i was one
אבל התרגום שלך קצת יישר בקצוות, לא? אני מכירה גרסה עם טיפונת יותר מלים בכל שורה 🙂
בלינק שנתת, לספר צילומי הזונות, שורה שלישית, תצלום ימני- הנה התמונה מהכריכה של "מה שלומך דולורס"
המון תודה.
מוזר, בתוך הספר של הופמן התמונות האלה נראות תמימות. אולי בגלל שלא יודעים מה הסיפור שמאחוריהן.
מה זאת אומרת, יותר מילים בכל שורה? את יודעת כמה עולה מילה היום?
אם גם השיר הזה בסידרה.
דורות של פרחי-ג'ון-מקלפלין גם שרו אותו בלי שמץ של מושג על מה הוא מדבר.
(שנים, בילדותי הכרתי רק ביצוע אחד, של החיות, ובאנגלית של כתה ו' כשגבר שר את השיר, הקונטקסט מטושטש לגמרי.)
לתרגם כזה תרגום טוב בחרוזים?!
חשבתי את אמורה להיות עיתונאית של ביוטכנולוגיה.
אין צדק בטבע.
לא הייתי צריכה מסר משלי כל פעם.
חוץ מזה, האנימלז הממזרים שינו מילה פה ושם, ככה שאי אפשר להאשים את מי שלא הבינו על מה השיר מדבר. הם שרים למשל "אבא שלי היה מהמר" (במקום "אהובי"), או "אמא, ספרי לילדים שלך" (במקום "תגידו לאחותי הקטנה").
המקובלת וזו של האנימלז (וגם סקירה מקיפה על השיר).http://www.allexperts.com/previousqv.asp?QuestionID=2370352
על אף זכרוני הנדיף, אם אינני טועה (ולא מצאתי שום הוכחה לטעות בספרים שפזורים עכשיו על השטיח) 'בית השמש העולה' הוקלט לראשונה בידי ג'וש ווייט בפורטיז. הבא אחריו להקליט את הבלוז הזה היה בוב דילן בתקליט הבכורה שלו משנת1962, על העטיפה נראה דילן בן ארבע עשרה, בשירים עצמם דילן נשמע בן שבעים ומשהו. האנימלז, כך אמר גם פעם אריק בארדון, ליקטו את השיר מתוך התקליט של דילן ועל אף שלא תאם את הנטיה של אלבום הבכורה שלהם לרית'ם אנד בלוז בחרו להותיר את הביצוע. מכיוון שראו את עצמם להקת רוק להמונים, ואת התקליט כמוצר צריכה לציבור הרחב (למרות המבנה הלא שגרתי של שירים בני ארבע דקות ומשהו, בניגוד לרף של התקופה ההיא שעמד על שירים של שתיים וחצי דקות), שינו מעט את מלות השיר הזה, עמעמו מעט את הזנות שעומדת במוקד המלים המקוריות, ולפיכך הביאו את השיר להיות נוח יותר לעיכול ציבורי. לכן סביר בעיני יותר שאריק בארדון שינה מילה פה ומילה שם לא בגלל שלא הבין על מה הוא שר, אלא דווקא בגלל שהבין את המלים לאשורן.
לפי האתר הזהhttp://www.sidefxclassicrock.com/songs/hrs.htm
השיר הוקלט לראשונה ב-1932 על ידי טום אשלי. בשנות הארבעים הקליט אותו גם לדבלי (אבל אצלו הוא נקרא "בניו אורלינס"). לא יודעת אם זה קרה לפני או אחרי ג'וש ווייט.
אני מתארת לעצמי שאריק בארדון הכיר והבין את השיר, ואולי גם רוב הקהל האמריקאי שלו. אצלנו מה שנשאר ממנו זה הריף.
ספרות הרוק רק מוכיחה פעם אחר פעם שהיא מקור לא אמין לדלות ממנו ידע עובדתי אמיתי, למרות שאני יכול להבין את זה, הדרך היחידה להבין את מה שהתחולל בימי הזוהר של הרוקנ'רול היא דרך זכוכית עבה מספיק המעוותת את התמונה האמיתית ומעניקה לה פרופוציות אחרות לחלוטין. או כמו שג'ון פורד כינה זאת פעם 'תמיד כשיש לך הן את העובדות והן את האגדה, פרסם את האגדה'.
המון ספקולציות לגבי השיר הזה, והמון גיראסות ביצוע וסיפורים מאחוריו.
אי אפשר לומר בעצם בנחרצות שום דבר, אבל כן ידוע שיש סיפור כנראה בנוגע לרובע הזונות בניו אורלינס.
לגבי העששיות וכל זה, אני ממש לא בטוח שזה רשמי או חצי רשמי. זה הסיפור עם שירי פולק, אי אפשר לדעת מי כתב אותם ומה עומד מאחוריהם במאה אחוז.
אבל זה גם מה שיפה.
פגשתי לא מזמן אמריקאית אחת שגרה בניו אורלינס ומשכירה דירה (לטענתה) מול בית השמש העולה, שהיום הוא מלון, והיה פעם מועדון שכזה.. .