תגיד אמן. קטע מתוך "הזקן השתגע"

… ובכן שישי בערב, בלי תפילה במניין כי מסוכן לצאת, אבל בכל אופן שישי בערב, ולכן לא רק נשב אל השולחן אלא גם נקדש. יחזקאל מתחיל: סברי מרנן. ותקוה עונה, לחיים. יום השישי ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם וכולי וכולי, יחזקאל משורר בגרונו כמו שהוא יודע, ותקוה עונה לחיים, ועידו מאזין בסלידה ממקומו על הספה בסלון, רואה עצמו פטור, אבל הפטור שלו מחזיק רק עד המילה האחרונה, כי לחיים זה וולונטרי, אפשר גם לא, אבל אמן זה קומפולסרי. הוא יעשה שלום עלינו ונאמר אמן, קורא יחזקאל, אבל מסתבר שגם הפעם תפילתו הושבה ריקם, כי שלום ודאי אין עלינו, וגם אמן מסרב האורח להוציא מפיו.

תגיד אמן, מזכירה לו תקוה בנועם פתאומי, כנראה מפויסת מאווירת יום השישי או שמא מתורגלת בבני הדור הצעיר המבקשים למרוד, אבל עידו שותק. צ-צ-צ, מצקצק כלפיו עורך הקידוש, המנוע מלדבר קודם שיבצע את הלחם ויבזוק עליו מלח, ועידו שותק. תקוה בכבודה ובעצמה משתיקה את יחזקאל, עזוב אותו זה, עוכר ישראל, וכאילו אמרה, נחש זה שהבאת אלינו לישון תחת הכר עוד יפרנס לילות רבים של נרגנות זוגית מוכרת וחמימה, אבל יחזקאל מתעקש, ופניו קשות ומרות. וכיוון שעדיין לא שמענו עדיין שום אמן מהצד החילוני של הבית, פונה יחזקאל מאוד לאט דווקא אל עבר המטבח, נוטל ידיים בשתיקה ומברך, ותקוה מחרה מחזיקה אחריו בלחש: תגיד אמן, והוא לוגם מן הכוס ובוצע את הלחם ובוזק עליו מלח ושם בפיו חתיכה כזית, ואז פתאום, בהשתחרר רסן הדיבור, רועם יחזקאל: תגיד אמן!

ועידו, שקפץ קצת מרוב בהלה, חושב לעצמו שגם אם הוא תלוי בשני אלה ובגופו השבור, הרי הוא עדיין נאמן לעצמו. והוא ממשיך ונוטע רגליו בקרקע, כמו עגל סרבן בדרך למכלאה חדשה: מה לעשות, מצטער מאוד, אני לא בקטע של להגיד אמן. וכבר דין ודברים כעוס מתפתח ביניהם, וכל שלושת הנוכחים במעמד המייאש מתעלמים, כקוד של כבוד, מן העובדה שבתוך המשפט המביע את סירובו כבר הוציא מפיו את המילה המפורשת. אבל מי מהם יקפוץ עליו כמו ילד: הנה אמרת! כנוע! – לא, הם רוצים כניעה מלאה ורשמית, התמסרות של החוצפן הקטן לכללי הבית שלהם. בושה, אפשר לחשוב מה ביקשנו. הוא אמנם אורח וגם חסר אונים, אבל את אמא שלו יחנוק בשביל לא לעשות כבוד לקדוש ברוך הוא.

צדקה האישה, חושב יחזקאל. היינו בכל זאת צריכים לזרוק את המתקומם הזה, להשאיר אותו על המפתן, החטא על סף הבית, ומול יחזקאל הרושף שרוע עידו המבוצר, ומזכיר לעצמו את דברי ליבוביץ', שמה שעיצב את ארצות הברית היה דווקא מלחמת האזרחים שלה, ומתנחם בזה שלשם שינוי יש לו סיבה מוצקה להתנהג זוועה.

(קטע מתוך "הזקן השתגע", ספרי שיוצא לאור בימים אלה בהוצאת "חרגול-מודן". דיסטופיה ישראלית על מלחמת אזרחים בין חילונים לדתיים).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ורד נבון  On 12 באפריל 2013 at 7:19 pm

    נהדר, כתוב נפלא! ממש נכנסתי לאווירה. הקטע הזה לא ירפה ממני עד שאדע מה השתלשלות הדברים לפני ואחרי ואיך הסתיימה מלחמת האזרחים… מתי כבר יוצא? שיהיה בשעה טובה ובמזל.

    • avivitmishmari  On 12 באפריל 2013 at 7:32 pm

      תודה רבה, ורד 🙂 יוצא בימים הראשונים של מאי, גם אני כבר מצפה..

  • tamigalili  On 12 באפריל 2013 at 7:55 pm

    מה שוורד אמרה.

  • mooncatom  On 13 באפריל 2013 at 4:05 am

    מה זה מסקרן!

    יללה שיצא כבר.
    ברכות ונשיקות.

  • ענת  On 13 באפריל 2013 at 9:53 pm

    כתוב מעולה. ראיתי בול את כל הדמויות וגם את תנועות הגוף, המלבושים, הגוו השחוח, הכל. תודה רבה, שמחה רבה, יחי הספר הקרב ובא, אמן אמן, אמן ואמן!

    • avivitmishmari  On 14 באפריל 2013 at 5:53 am

      כייף שבאת, חביבתי! וכייף לשמוע. תודות וחיבוקים.

  • רוני  On 15 באפריל 2013 at 12:16 pm

    איזו כתיבה דייקנית ויפה. הצלחת ליצור מתח ממש בגוף שלי, שביקש שיבוא כבר האמן הזה, שיבוא.
    מצפה, יפתי, וההצצה הראשונה הזו מבטיחה להפליא.

    • avivitmishmari  On 15 באפריל 2013 at 5:43 pm

      תודה, נהדרת את. אני מצפה לגמרי גם כן. והאמן ההוא, יש דברים שפשוט לא נועדו לקרות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: