כפות רגליו

 

כפות רגליו רחבות

כרפסודות. הבהונות לא סדורות.

שיערו מדובלל, גבותיו צומחות גס.

בקצה כל מפרק יד ורגל – צמיד

עשוי קפלים.

אוזניו מצלות על כתפיו, שמצלות על

הירכיים השמנמנות האלה.

מותק, בוז'ו, עכברון.

 

בשתיים בלילה ובארבע בבוקר

אני אומרת לו: מה הבעיה?

מה נסגר אתך?

איך אפשר לעזור לך?

תעזוב אותי.

בסוף אני עוזרת.

 

שייסלח לי הכל, כל חסרונותיי וחירפוניי

רק שיגדלו להיות בני אדם.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ח ל י  On 6 במרץ 2009 at 8:59 pm

    בטח יסלח. תראי את הטכסט שלי לאמא שלי היום 🙂

    וחוץ מזה, תראי כמה אהבה. וכמה יפה כתוב 🙂

  • ימימה  On 7 במרץ 2009 at 9:55 am

    גם אני שם.

  • אלינור ברגר  On 7 במרץ 2009 at 11:47 am

    "בקצה כל מפרק יד ורגל – צמיד

    עשוי קפלים
    …"

    (-:

Trackbacks

  • By בלי חוט החלב « כותבת מוחקת on 27 בפברואר 2011 at 6:58 am

    […] היה משתובב, או מגלה עצמאות חדשה, או סתם לא דומה לי (והוא לא דומה רוב הזמן), ברגע ההתחברות להנקה היה נמחק המרחק: הנהו, חבל […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: