החיים נפרטים לפרוטות. מנוחה ועמל

במיטבה, משפחה היא כר. כסת לישון עליה, כר מרעה לגדול ולהצמיח בו. גם מנוחה וגם עמל. את זה נראה לי שהבנתי רק בשנים האחרונות. לא ידעתי את נפשי כל השבוע, כי בכורי הפך בן 16. חוטים דקים מאוד מחברים אותי לאישה שילדה אותו (אני?) בדם, יזע וחוסר ידע, ולא ידעה איך תעביר עוד ערב גשום של 2005 לבד בבית על הידיים. אבל הנה, עם השנים החוטים מתארכים ונקשרים זה לזה: הלמידה המשותפת של אם ובן, ימי האין אונים, ימי הכל אפשר. והנה נער. אבל רק התחלנו.

הכוח שאני מקבלת הוא מהקרובים אלי. ולא פחות מזה, מהקשר בין הקרובים אלי. אלה טווים בינם לבין עצמם חוטים ההולכים ומתחזקים. הגבר של חיי, שחולק אתי דאגות והתרגשויות וטיולים וזעף וחמלה, שלומד אתי ומלמד אותי לטפח יחד את הכר הזה, להרחיב את גבולותיו. בני המתבגר שכבר פותח לעצמו פתח עצמאי בעולם. בני הצעיר שהולך ומבשיל. ואני, ותיקה בעולם אבל עדיין עם הצתה מאוחרת, לא נותר לי אלא להשתאות. ולשכוח מזה מרוב שהלב מתרחב. ולהתרגז על הבלגן, ושוב להשתאות, וחוזר חלילה.

החיים נפרטים לפרוטות, בעידן החנוק הזה הן קטנות מתמיד ונראות חסרות חשיבות: מה זה כבר עוד סיר מרק, עוד דד-ליין בעבודה, שוב לתקן את שיעורי הבית, מי ינקה, והנה עבר חצי חורף. בתקופה שבה מביטים בעולם דרך מסכה ממגנת, מתפתים להישאר ברובד הנמוך, של קטנות היומיום, או לחלופין לנסוק לרובד הגבוה ולהתפייט משם בקיטש על שינויים טקטוניים של כל המאה העשרים ואחת. רק האמצע עדיין חסר. ההסתכלות הקרובה-רחוקה שתיקח את שתי הפרספקטיבות בחשבון בו זמנית. את ההסתכלות הזו צריך גם במשפחה פנימה. מה לעשות שלפעמים אני שוכחת. אז הנה, הזכרתי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ורד נבון  ביום 30 בינואר 2021 בשעה 9:31 am

    כתבת כל כך יפה, זה בדיוק ככה, הנער שהתבגר לא מזמן – בנובמבר היה בן 16, ופתאום שיחות בוגרות יותר, שאלות עמוקות יותר. הייתרון הגדול של המגיפה הזאת – שבית הספר פחות נוכח ותובעני בחיינו. חיים פשוטים ורגועים, יותר זמן משותף, למידה משותפת, התכנסות והסתכלות פנימה. שנת שמיטה.

  • אש"א  ביום 30 בינואר 2021 בשעה 9:54 am

    כמו בפייסבוק, מאחלת לך גם 'כאן', ב"חדרך הפרטי" [הבלוג שלך] ב"בית המשותף" [וורדפרס אשר 'מארח' את הכותבות והכותבים בו], אביבית יקרה, לשמוח בשני בנייך – בחוגג שש-עשרה ובאחיו אשר הולך ומבשיל לצידו – לאורך שנים רבות וטובות. לרקום יחד איתם את "שמיכת הטלאים הייחודית" שלכם, שתהיה לכם כסת עוטפת באהבה; מחממת, מגינה, ומאפשרת ❤
    לאורך שנים לו לא יחדלו רגעי ההשתאות

  • תמי ברקאי  ביום 30 בינואר 2021 בשעה 10:54 am

    מאד מאד יפה כתבת. חיבוק

  • danagpeleg1  ביום 30 בינואר 2021 בשעה 7:39 pm

    כמה נפלא. מזדהה עם כל מלה. משתפת…

  • danagpeleg1  ביום 30 בינואר 2021 בשעה 7:42 pm

    בחיי שאין לי מושג למה אבל זאת ההודעה שפייסבוק נתן לי כשניסיתי לשתף: Your message couldn't be sent because it includes content that other people on Facebook have reported as abusive.

    מה????

  • פרי העץ  ביום 31 בינואר 2021 בשעה 9:17 pm

    מאוד יפה, והנה זיקקת את שתי הפרספקטיבות, תפסת אותן ברגע חולף.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: